פסק-דין בתיק תא"ק 16806-12-11

לפני בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

מדובר בתביעה כספית שהוגשה ביום 11.12.2011 ועניינה עבודות חשמל שביצע התובע עבור הנתבעת.

על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש מרץ 2001 ובשל משבר כלכלי אליו נקלע התובע, הוא הסכים להצעת הנתבעת לבצע בשליחותה עבודות חשמל עבור לקוחותיה, כאשר התקבולים מביצוע עבודות אלה יועברו לנתבעת "כנגד יתרת חובו כלפיה". התובע טוען כי הוא ביצע עבודות כאמור אצל שלושה לקוחות של הנתבעת, בסך כולל של 41,350 ש"ח לא כולל מע"מ. בנוסף לכך, "הוצאו ממנו" שלושה שיקים בסך של 3,000 ש"ח כל אחד, שחוללו במועד פרעונם ונגבו על ידי הנתבעת במסגרת הליכי הוצאה לפועל. התובע טוען כי הוא נתן אמון עיוור בנתבעת ובמנהליה וסבר שחובו כלפיה סולק על פי הסכמות הצדדים, אך הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו עוררו את חשדו לגבי אמינות הנתבעת ונתגלתה לעיניו "תמונה כה מחרידה" של תאוות בצע כסף, מעילה באמון, מרמה וכיוצ"ב. התובע טוען כי במסגרת דיון בלשכת ההוצאה לפועל, הודתה הנתבעת כי התובע ביצע עבורה עבודות חשמל בשנים 2001-2002. בסיכומו של דבר תובע התובע מן הנתבעת את התמורה עבור העבודות שלטענתו ביצע עבורה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ביצוע העבודות וכן הוא תובע השבה של הכספים שהנתבעת גבתה ממנו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי התביעה התיישנה. על פי כתב התביעה וחשבונות הפרופורמה שצורפו לו, מדובר בעבודות שבוצעו בשנת 2001, כאשר התביעה הוגשה רק עשר שנים לאחר מכן, משמע - שלוש שנים לאחר תום תקופת התיישנות. עובדות כתב התביעה היו ידועות לתובע כבר מהיום הראשון, שכן תביעתו מסתמכת על חשבונות שנערכו והופקו, לכאורה, על ידו, ולכן התובע מנוע מלטעון לאי התיישנות מחמת אי ידיעה. במשך אותן עשר שנים לא שלח התובע ולו מכתב דרישה אחד לנתבעת בעניין, וזאת על אף שבאותו הזמן פעלה הנתבעת נגדו בהליכים משפטיים במטרה לגבות ממנו את חובותיו כלפיה.

הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שהוגשה רק כדי להוות משקל נגד לתביעה שהגישה נגד התובע (תא"מ 6581-09-08), כאשר באותה תביעה טוען התובע כי יש לקזז את אותם סכומים אותם הוא תובע כאן, משמע - התובע מנסה לקבל כפל פיצוי.

עוד טוענת הנתבעת כי תביעת התובע להחזר כספים שנגבו בהוצאה לפועל דינה להדחות, הואיל ומדובר בכספים שנגבו במסגרת חוקית, כאשר התובע קיבל את יומו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל והוא מושתק מלטעון במחלוקת שכבר הוכרעה, מחמת מעשה בית דין.

תגובת  התובע

התובע מאשר בתגובתו כי העבודות נשוא כתב התביעה בוצעו בשנים 2001-2002, אלא שלטענתו, על פי סעיף 9 ל חוק ההתיישנות , התשי"ח - 1958 (להלן " חוק ההתיישנות"), מקום בו מודה הנתבע בקיום זכות התובע, מתחילה תקופת ההתיישנות ביום ההודאה, והנתבעת הודתה בקיום זכותו בשתי הזדמנויות:

ראשית, בדיון שהתקיים ביום 13.4.2010 בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" שהגיש התובע (תיק מס' 05-00563-06-7), הצהיר מנכ"ל הנתבעת כך:

" מעבר לזה שאני מכיר את החייב הרבה שנים, אין בינינו שנאה. אני שלחתי אותו לבצע עבודות עבורי על מנת לעזור לו לקזז את החוב מולי. אני הגשתי את הסכומים לאחר התחשבנות, אין כזה דבר שמישהו יעבוד אצלי ואני יהיה חייב לו כסף. אם הוא משוכנע כן אז הוא מוזמן לתבוע אותי. ההתחשבנות שלי איתו היום כוללת את זו של העבר. העבודות אכן בוצעו ב 2001, 2002".

שנית, בדיון שהתקיים בבית משפט זה בתביעת הנתבעת נגד התובע (תא"מ 6581-09-08), הצהיר ב"כ הנתבעת כך:

"... לעניין טענה של קיזוז בגין עבודות שבוצעו, נטען גם בדיון בפני הרשם על כך שבוצעו 3 עבודות שלמעשה נשלח הנתבע בשם התובעת לביצוע עבודות על מנת לקזז חלק מחובו. ראשית, בפועל ומבלי להתייחס כרגע לחשבוניות שצירף הנתבע לכתב הגנתו מאחר ולטענתו הם אינם משקפות את מה שנעשה ולמעשה מאמינים שהם נוצרו רק לאחרונה, העבירה התובעת את הכספים בגין ביצוע העבודה לנתבע כבר לאחר ביצוע העבודה, הכסף שולם לו במזומן בשל המצוקה שלו ולמעשה היתה איזה הסכמה בעל פה שלא יקוזז קיזוז כלשהו. שנית אין קשר בין החשבוניות לבין העבודות שבוצעו בפועל..."

התובע טוען כי יש לראות בדברים האמורים משום הודאה מפורשת של הנתבעת בקיום זכותו ומשכך, התחיל מרוץ ההתיישנות רק מיום ההודאה והתביעה לא התיישנה.

תגובת הנתבעת לטענות התובע

הנתבעת טוענת כי היא מעולם לא הודתה בקיום זכות התובע. ההודאה הנדרשת על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, היא הכרה בקיום הזכות הנתבעת, קרי - בקיום חוב כלשהו כלפי התובע. הדברים שבהם מבקש התובע לראות הודאה של הנתבעת, נאמרו במסגרת הליכים שבהם הנתבעת תובעת את התובע בגין חובו כלפיה, וממילא לא היתה כל נפקות להליכים אלה אם אכן היתה הנתבעת מודה בקיומו של חוב כלשהו כלפי התובע.

יתרה מכך, מדברי מנכ"ל הנתבעת עליהם נסמך התובע, מתקבלת תמונה הפוכה מזו אשר לה טוען התובע, ולפיה התובע הוא שחייב לנתבעת כספים. גם בדברי ב"כ הנתבעת אין משום הודאה בקיום חוב כספי כלשהו לתובע, נהפוך הוא - בדברים אלה מצהירה הנתבעת בפה מלא כי טענותיו של התובע סתמיות וכי היא איננה חייבת לו דבר.

הנתבעת מציינת כי היא מעולם לא התכחשה לכך שהתובע אכן נשלח לבצע עבורה עבודות בשנת 2001, אך בכך אין כדי להוות הודאה בזכותו של התובע, שהרי הנתבעת טענה בכל ההזדמנויות כי היא איננה חייבת לו דבר.

הנתבעת טוענת עוד כי ההודאה הנדרשת על מנת לעצור את תקופת ההתיישנות על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, היא הודאה מפורשת וחד משמעית, בה הנתבע מודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור את זכות התובע, מה שלא מתקיים בענייננו, אף לא במרומז.